פסק-דין בתיק ת"ק 007982/03

1.         התובעים, בני זוג וארבעת ילדיהם הקטינים, הגישו כנגד הנתבעת תביעה על סך 15,000 ש"ח.

הנתבעת, חברה בע"מ הינה חברת תעופה בינלאומית העוסקת, בין השאר, בהובלה אווירית של נוסעים.

2.         נשוא תביעת התובעים הינו טיסת אל-על מת"א לניו-יורק שהתקיימה בתאריך 3/12/02, (להלן: "הטיסה הראשונה"), וטיסת אל-על מניו-יורק לת"א שהתקיימה ביום 21/12/02, (להלן: "הטיסה השניה").

3.         אקדים ואומר כי הצדדים הגישו כתבי טענות מפורטים. העידו בפני התובעת, התובע, אחראית המשמרת של הנתבעת בנמל התעופה בניו-יורק וכן נציגי הנתבעת.

אפרט להלן בקצרה את העובדות כפי שהוכחו בפני ואת מסקנותיי וזאת לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים וטענותיהם.

4.         התובעים 1, 2, , בעל ואישה, היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו  הורים לתינוק בן  כ- עשרה חודשים ולשלושה ילדים בני כ-  7-8 שנים.

בעת שהתובעת הזמינה את כרטיסי הטיסה, באמצעות סוכנת נסיעות, היא התקשרה טלפונית למחלקת שירות הלקוחות של הנתבעת וביקשה לדאוג לכך שמקומותיהם בטיסה הראשונה ובטיסה השניה יאפשרו השכבת בנם התינוק בערסל.

באותו מעמד, נמסר לתובעת כי אין הדבר אפשרי בטיסה הראשונה, ובאשר לטיסה השניה שוכנעתי כי הובטח להם שיסופק להם מושב עם ערסל וזאת בהנחה כי בקשה זו תתבקש בעת הזמנת הכרטיסים.

מסיבה שלא הובררה לי, בקשתה זו של התובעת לא נרשמה בפרטי ההזמנה שהתבקשו על ידי סוכנת הנסיעות באמצעותה הוזמנו הכרטיסים, ועל כן, בסופו של דבר, לא הועמד לרשות התובעים מקום עם ערסל ולחילופין מקום המתאים לנסיעה עם תינוק.

שוכנעתי כי הנתבעת אינה מתחייבת לספק לנוסעיה מושב מסוים במטוס, אולם יחד עם זאת שוכנעתי, ומכל מקום טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת, כי בעת שהתובעת אישרה את הטיסה השניה הובטח לה כי על אף שלא נרשם דבר הזמנת המושב עם הערסל עבור בנה התינוק, לא תהיה כל מניעה להעמיד לרשותם מושב עם ערסל.

הגעתי למסקנה זו גם לאור העובדה שהתובעת עשתה עלי רושם אמין וכן לאחר ששוכנעתי כי רק לכשהגיעו התובעים לשדה התעופה בניו יורק - הסתבר להם לראשונה כי לא יועמד לרשותם ערסל, או לחילופין מקום המיועד לתינוק.

התנהגותם של התובעים בשדה התעופה, מייד לאחר שנודע להם על כך, תומכת במסקנה זו וכעסם, ובמיוחד כעסו של התובע, מעידים על כך.

שוכנעתי כי תגובת התובע היתה תגובה קיצונית וכי לא היה מקום לנקוט בלשון החריפה שנקט כלפי מנהלת המשמרת שהעידה בפני.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי תגובתה של מנהלת המשמרת, ככל שהיא נוגעת לקטינים היתה קיצונית, מופרזת ולא במקומה.מנהלת המשמרת אמורה לעמוד בלחצים ובאירועים שכאלה ומצפים ממנה, בשל תפקידה, סבלנות וסובלנות, גם במקרים אלו.

שוכנעתי כי מנהלת המשמרת אכן אמרה לילדים (התובעים 3-5) כי לא יוכלו להגיע למחרת היום לבית הספר מאחר והם לא יטוסו בטיסה השניה, אלא אם אביהם( התובע) יתנצל על התנהגותו בפני כל הנוסעים והפקידים.

יחסה זה של מנהלת המשמרת לילדים הביאם לפרוץ בבכי מר, ממנו נרגעו רק מאוחר יותר. שוכנעתי כי השפעת האירועים על הילדים אכן, השפיעה גם על התובעת.

רק לאחר שהתובע התנצל על דבריו אושר לתובעים להמשיך את הליכי הרישום והעליה למטוס וזאת לאחר שהם השתכנעו כי לא ניתן להעמיד לרשותם ערסל, ולחילופין מקום המתאים לנסיעה עם תינוק.

כן שוכנעתי כי באם באותה שיחה טלפונית שקיימה התובעת עם נציג הנתבעת היה אכן נמסר לה כי לא תוכל לקבל ערסל - היו התובעים מנסים לשנות את מועד טיסתם על מנת לאפשר טיסה בתנאים וזמנים נוחים יותר , ובאם הדבר לא היה עולה בידם , הם היו נערכים, פסיכולוגית לפחות, לטיסה הקשה והארוכה הצפויה להם עקב כך.

הטיסה השניה היא טיסת לילה הנמשכת 12 שעות וטענת התובעים לאי הנוחות הרבה שסבלו הם, ובמיוחד התובע מס' 6, הינה סבירה בעיני.